<h1>ספר מצות זמניות הלכ' פסח שער תשיעי</h1>
<h2>דף ב.</h2>
במספר המלאכות המותרות לעשותן בחולו של מועד. אמר י"י את חג המצות תשמור. ומאחר שקצר ופסק בתשמור ולא אמר כל מלאכת עבודה לא תעשו כמו שאמר בראשון ושביעי, אי אפשר שירמוז עליהם באומרו את חג המצות תשמור. כי אומרו כל מלאכת עבודה לא תעשו אזהרה חזקה יותר מן את חג המצות תשמור. וסמכו הראשונים לזה אומרם רמז לחולו של מועד שהוא אסור בעשיית מלאכה. והוא אומרם בתלמוד חגיגה [י"ח ע"א], ת"ר את חג המצות תשמור לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה, תניא אידך וביום השביעי עצרת מה שביעי עצור לכל מלאכה אף ששי עצור, אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששי עצור בכל מלאכה [ת"ל וביום השביעי שביעי אסור] ואין הששי אסור בכל מלאכה. ולא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת. יורה זה הדבר שקצת מהמלאכות מותרות בחולו של מועד וקצתם אסורות. ולמותרות לעשותן בו חמשה עיקרים. הראשון, לעשות בו כל צרכי מועד. והשני לעשות מלאכה שיעור כדי פרנסתו מי שאין לו ממה שיתפרנס. והשלישי, לעשות הדבר שאם לא יעשנו יאבד או ישיגהו הפסד. והרביעי, עשיית דברים נקלים וקטנים כמו כתיבת כתבי שליחות או חשבון ההוצאה וכדומה לזה. והחמישי צרכי צבור. ושאר המלאכות אסורות מדברי סופרים. והתרת מה שהותרה עשייתם מאלו הנזכרות היא על תנאים, מהם שצריך לעשותם בצנעא ר"ל שהותרו ע"מ שיעשם בסתר לא בגלוי, כדי שלא יעלה בדעת הרואים שהוא מזלזל במועד. וכבר ידעת [מו"ק י"ב ע"ב] כי המבזה את המועדות עונשו גדול. ומהן שהותרה ע"מ שישנה עשייתם ויעשם שלא כדרכם בחול. ומהם על תנאי שלא יכוין קודם המועד להניחם עד חולו של מועד בהיותו בטל. ובכדומה לזה אמרו [שם ב' ע"א] ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא יאבד, תנא ובלבד שיכניסם בצנעא ושלא יכוין מלאכתו במועד. אלה הם העיקרים הכלליים שיש לך לסמוך עליהם במלאכות שהותרו לעשותן בחולו של מועד.
ונזכיר מהן מקצת בפרט. הגנים והנטיעות שלא הושקו מותר להשקותן, והוא שאמרו במשנה משקין בית השלחין במועד. ואמרו בגמרא בית השלחין אין בית הבעל לא, מ"ט במקום פסידא לא גזרו רבנן. ופירוש השלחין, המקומות הצמאים שלא יוכלו לעמוד בלי מים. ובית הבעל, המקום הרוה שיוכל לעמוד זמן בלי מים. ואמרו אפילו במקום פסידא טירחא יתירא לא שרינן. וכל הדברים שהם צרכי הרבים מותר לעשותם. והוא שאמרו עושין כל צרכי הרבים. ואמרו מתקנין את הרחובות ואת מקואות המים. וקיר נטוי שהוא קרוב לנפול מותר לסותרו ולבנותו, והוא שאמרו [ז' ע"א] כותל גוהה סותרו ובונהו. ואסור לחפור קבר בחולו של מועד אם הכונה לקבור המת לאחר המועד [ח' ע"ב]. ואסור לישא אשה בחולו של מועד מפני שאין מערבין שמחה בשמחה. ואמרו [שם] ושמחת בחגך, בחגך ולא באשתך.
<h2>דף ח:</h2>
ומותר לתפור מי שאינו בקי במלאכת התפירה. והאומן הבקי מותר לתפור תפירה בלתי מתוקנת כמו המכלב. וזהו שאמרו במשנה ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכלב. וצידת הדגים מותרת [י"א ע"א]. ואסור לסחור אפילו בדבר מועט, לאומרם פרקמטיא כל שהוא אסור, ובדבר האבד מותר. ופירשו בזה מי שיש לו סחורה שלא ימצאה אחר המועד, לאומרם [י' ע"ב] דהאידנא משכחת לה וביומא אחרינא לא משכחת כפרקמטיא האבד הוי ושרי. ואסור לקבל קבולת וכדומה לזה ממה שאסור לעשותו בחולו של מועד. ואם הסכימו שיעשנו הגוי לאחר המועד מותר והוא שאמרו [י"ב ע"א] מקבלין קבולת במועד לעשות אותו לאחר המועד, ובמועד אסור. כללו של דבר, כל שהוא עושה אומר לגוי ועושה ושאינו עושה אינו אומר לגוי שיעשנה.
<h2>דף יב:</h2>
ומותר לטחון לצורך המועד, והוא שאמרו טוחנין קמח במועד לצורך המועד. ומותר לקצור ולבצור מה שמתירא שיאבד. ומי שיש לו פירות והוא מתירא שיגנבום מותר לו לאוספם. והוא אומרם מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים. ומי שעבר וכיון מלאכתו במועד, עונשו שיאבד אותו דבר שנתעסק בו.
<h2>דף יג:</h2>
ומותר שכר שכיר ויעשה מלאכה שאינה לצורך המועד כשאין לו מה שיאכל. והוא אומרו שכר פעולות מי שאין לו מה יאכל שרי. והחנויות שאינן פתוחות לר"ה [פותח כדרכו והפתוחות לר"ה] פותח אחד ונועל אחד, ובלבד אם הוא מוכר פירות. והבשם והרוכל, המוכר תבלין, פותח כדרכו. וערב י"ט האחרון פותח ומוציא פירות ומעטר בשוק.
<h2>דף יד.</h2>
והתגלחת במועד וכיבוס הבגדים אסור, זולתי הבא ממדינת הים ובית השביה והיוצא מבית האסורים ומנודה שהתירו לו חכמים נדויו. ומי שאין לו זולתי בגד אחד מותר לכבסו. אמנם בגדי פשתן מותר לכבסם בחולו של מועד.
<h2>דף יח:</h2>
ואסור לכתוב במועד אלא מה שהותר במשנה בפרט. ואלו כותבין בחולו של מועד קדושי נשים וגטין ושוברין דייתיקי מתנה ופרוזבול ואגרות שום ואגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין ושטרי בירורין וגזרות ב"ד ואגרות של רשות. ופירוש שוברין, הפתקים של פרעון והתנאים הפרטיים שבין בעלי משא ומתן. דייתיקי, היא מתנת שכיב מרע. פרוזבול, שטר מוסר שטרותיו לב"ד ע"מ שלא תשמטם שביעית. אגרות שום, השומא שעושין ב"ד בנכסי הלוה להרשות בהם את בעל השטר. אגרות מזון, מה שנמכר למזונות האלמנה והבנות להגבות במעשה בי"ד. שטרי בירורין הם שבוחרים הכתות שופטים שידינו ביניהם וכותבין קיום בהסכמתם. וגזרות ב"ד הפסקי דינין שפוסקים הדיינים, אגרות של רשות, אגרות שליחות. ואמרו אין כותבין תפלין ומזוזות ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר עזרא.
<h2>דף כז:</h2>
וחולו של מועד אסור בהספד ובתענית, אך בהספד של ת"ח מותר, ובלבד קודם קבורה. ואסור לקרוע בגדו על המת, זולתי הקרובים הראויים להתאבל עליהם. ואם היה חכם או אדם כשר או היה נמצא בשעת נטילת נשמה מותר לקרוע עליו במועד ואפילו לא היה קרובו. ולא על מת בי"ט שני ואפילו הוא קרובו אע"פ שהוא מדרבנן.
